לא זו אף זו שקשה לסבול וקל להשיב על דברת בני אדם מחכת הזה לברם האלהים שהם המה לבדם הגיעו לדעת סוד התפלה ולהכניסו בשערים אשר להם לא ננעלו למעלה למעלה, לפני לפנים, באורות וארחות ונתיבות חכמה, וכל יתר בני ישראל כצפור מצפצפים, וכיונים ינהגו, רק שפתותיהם נעות, וקולם לא ישמע אל הקדש: יען אחרי השאלה להם [כמו שזכרתי למעלה] מי הגיד להם, באיזה חכמה ידעו הם כל אלה, ומלבד מה שאומר עוד לפנינו פרק עשירי בסיעתא דשמיא. מה שיש מההזק לדרוך דרך זה, תמצא למעניתם מה שכתב הריב"ש בתשובה סימן קנ"ו, צרה ויגון להם, אשר אם היו יכולים למחוק אותה תשובה ולהסירה מן הספר ההוא, היו מקיזים דמם מזרועותיהם, כי בכמה פרטי דברים ברור מלל נגד ידיעה זו. כמו שאחצוב לי ממנה גם אני חרב וחנית בדברי אלו להכותם: והוא אדם גדול, ומדבר בשם שגדולים ממנו אשר אי אפשר להחביל דבריהם, עד אם שלא נמנעו הכותבים הנזכרים לפעור פה לעומתם גם כן. ואיש דעת החפץ למלאות שחוק פיו יקרא [מה שכתב] הגבאי בעבודתו ח"ב פ' י"ג, ברצותו להשיב על הריב"ש ז"ל באומרו: ויש להפלא על הרב ההוא גדול בדורו, שהרי לא דרך בענין זה דרך בעל דעת הנכון וכו' ואם קצר קצרה ידו מהושיע ולהשיג האמת, היה לו לבלום פיו וכו' היה לו להשיב אל השואל, כלך אצל בעלי החכמה והקבלה. וכן מה שכתב על אומרו בשם הר"ן שהרבה יותר מדאי תקע עצמו הרמב"ן להאמין בענין הקבלה ההיא וכו'. תראהו נע ונד כשט על פני המים, ואיך אפשר לומר יותר או מעט להאמין וכו' ע"ש, רצוני מה שכתב בשם רבנו שמשון מקינון ז"ל, שהיה אומר אני מתפלל לדעת זה התינוק, כלומר להוציא מלב המקובלים שהם מתפללים פעם לספירה אחת ופעם לאחרת כפי ענין הקבלה וכו', ואחר שכתב, מה שאמר לו מקובל אחר דון יוסף בן שושן: מי שמבקש דין ישראל לסוכן או ישאל לחם יאמר לשר המשקים או יין יאמר לשר האופים וכו' אמר הוא ז"ל: אמנם מי מכניס אותנו בכל זה, הלא טוב לנו להתפלל סתם לה' יתב"ש בכוונה, והוא יודע באיזה הדרך ישלים המבוקש כמאמר הכתוב גול על ה' דרכך וגו' עכ"ל.

לא אפתח שפתי עתה, על מה שיש לומר ולהארות כמה היא זו כפירה רבה ועצומה, ובכלל זובח לאלהים יחרם וגו', כי יבאו דברי על זה בעזרת ה', רק כעת יהיו דברי הריב"ש ז"ל אלה די להשיב להם, ואפילו יהיה מציאות לחלומם זה מהספירות לכל הפנים, למה לא ישובח המכוון בתפלתו לה' אלהינו ה' אחד אין עוד מלבדו יחיד ומיוחד בעצמותו, בלתי מתחלק בלתי מתפרד, ובלתי מסתעף, מן החושב מחשבות להתפלל לענפים או לסעיפים ממנו? וכמה נשתטו ודברו חוץ מהדעת, במשל השואל דין ומשפט מהממונה על האוצרות או לחם משר המשקים ויין משר האופים, כי אין כאלה אל ישרון, וחלילה חלילה שיהיה אצל כסא ה' ית' וכ"ש ח"ו בעצמותו, כמו גזבר או דיין ושר המשקים ושר האופים בתוך עבדיו, הוא אחד ושמו אחד, ולו לבד נתפלל, והוא יעננו, וכן אמר לנו מרע"ה, ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו וגו', והבן אומרו בכל קראנו אליו, שהגוים עובדי ע"ז יש להם כחות רבים מכונים בשם אלהים, זה ממונה על העושר, וזה על הגבורה, אחד על החכמה, ואחד על הגדולה, אחד על האש ואחד על המים, ולכל אחד מהם בממשלתם יתפללו. חס ורחוק יהיה זה מישראל, לא כאלה חלק יעקב, כי אם ה' אלהינו ה' אחד בכל קראנו אליו, כל קריאתינו ואף שיהיו ממינים שונים יהיו אליו. אף כי הורגל לומר על זה היפך המשל שלהם. ממש מזה נראה גדולתו יתברך ויכלתו וחכמתו, ושלא כמנהג הקב"ה מנהג בשר ודם, בשר ודם אם יבאו ארבעה או חמשה לפניו, אחד ישאל ממנו דין, ואחד ישאל ממנו מעות, ואחד יין, ואחד לחם בבת אחת, יכעוס עליהם וישליכם מאתו, לאמר, כולכם צועקים ואינני שומע, מה לכם, לך אתה אל הדיין, ואתה אל הסוכן, ואתה אל שר המשקים, [ואתה אל שר האופים], אבל הקב"ה איננו כן, עונה לכל הקורא, קרוב ה' לכל קוראיו, מי מה' אלהינו, בכל קראינו אליו, לאלפי רבי רבבות בקשות שונות, מבין ומאזין מביט ומקשיב לכל תחינתם כולם כאחד, ולכל אחד עושה כטוב בעיניו, וכן דוד המלך ע"ה בכל ספר תפלותיו ותהלותיו צוח בכל פסוק, מלכי ואלהי, כי אליך אתפלל אליך ה' אקרא, בשם אלהינו נזכיר, המלך יעננו ביום קראנו. ולא מצאתי שאמר אתפלל אל חכמתך, אקרא אל בינתך, או אל גדולתך ותפארתך, ובכן בא מאמר הרב די קינון צודק, אני מתפלל לדעת זה התינוק, כלומר להוציא מלב המקובלים וכו'. רצונו שטוב לו להתפלל לה', מלהתפלל לספירות, אפילו יהיה האמת שתמצאנו, ויהיה האדם יודע בהן. ון אמר דברי הרב ז"ל כצורתן ממש, שלא גבה לבו לחשוב, ולא רמו עיני שכלו להסתכל בגבהותן של אלו, בגדולות ונפלאות ממנו, וכמו שאמרו במופלא ממך בל תדרוש, ובמכוסה מך בל תחקור, בספירות ובסיפורים, אם לא בדרך שוה לו וטוב יחיל ודומם לתשועת הית"ב בתפילותיו אליו, כגמול עלי אמו לדעת התינוק, וכן הרגיל בעצמו כגמול עלי נפשי באופן זה תהיה התקוה והתוחלת הראויה מה' בתחנוני, יחל ישראל אל ה' סתם, מעתה ועד עולם.

באמת עיני גבהות אדם ורום אנשים הוא זה שתפלת החולמים האלה לבדה תעלה לרקיע, ומה יעשה רובא דרובא דכל עולם כלו, שאין גם אחד יודע מהספירות ולכוון בהם, וגם כי יצעקו וישועו סתם תפלתם, ודוד המלך ע"ה אמר: פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם כי לא בזה ולא שקץ ענות עני. וכל הכתובים מלאים מזה, ואנו חותמים בברכת עננו: כי אתה שומע תפלת כל פה. ועיקר הנשמעים יהיו ארבעה או חמשה פתאים במחוז אחד, ואגבן יסוג אחור לבם כל עדת ישראל, ואף גם זאת אשאל ויודיעוני: כתב הרוקח כמה סודות שיש בכל אות ואות מהתפלות [לפי הנוסח שלו] וכל המשנה מחריב את העולם. ובזמן הראשונים שכתב הרמב"ם ז"ל הלכות תפלה פ"א, שכל אחד ואחד היה מתפלל כפי צחות לשונו, איך היתה תפלתו נשמעת ולא ידעו מה הוא סוד נסתר בגבולם, והיום שרבו כמו רבו הפרשות גדולות בין אשכנזים, ספרדים, לועזים, ומערבים בנוסח התפלות, ואפילו בסדר קדושה שאומרים שאנשי כנסת הגדולה סדרו יוד אבות כנגד יוד ספירות, מי אומר בקדושה ובטהרה, ומי משמיע בשירה ובזמרה, מי מקדישין, ומי מעריצין, מי נעריצך, ומי נקדישך, מי כתר יתנו לך, ומי מוסיף ועינינו תראנה מלכותך. וכמה דברים שבקדושה מי מוסיף ומי גורע, וכאלה אין מספר. הלא אם כן אינם מעריצין, אלא נטיעות מקצצין, והרמ"ע ז"ל בזמננו שיסד כמה בתי כנסיות במנהגים ונוסח דלא כמאן: ועוד רעה חולה מה שכתב הרב קורדווירו ז"ל שער א' פ"ט [יוד ולא תשע] ועל זה הדרך יוכרח שהאומר שאין לו עסק בקבלה, ואינו רוצה לכוון בתפלותיו אלא לבעל האורות, כאשר חשבו רבים, וודאי שיקרא טועה, שאם יבא אדם לדבר באחד הפשוט, בערך בחינתו אל מציאותו, בזולת מציאותו ובחינתו בערך הספירות. נמצא מסלק פעולותיו מכל וכל. כי האין סוף בערך בחינת עצמותו הוא פשוט, ואינו בעל שינויים שישתנה מדין אל רחמים, ושיתפעל אל רצון. וישתנה מרצון אל רצון על ידי התפלה, אם לא בערך בחינתו אל ספירותיו, שהם השגחותיו ועל ידם לא יהיה שנוי הדין והרחמים. עכ"ל: באמת אני שמעתי ולא אבין מהו הטעות הזה, שיפול בו מכוון בתפלותיו לה' בלי ספירות, מפני היותו פשוט, ואיך ישתנה מרצון אל רצון, כי הפחות שבדרשנים מיישב כל זה לשכל ההמון במשל קל, שהרי זה דומה למי שהוא בספינה ביאור, משליך חבל לעמוד או עץ אשר בארץ, ומושך בחוזק הספינה, מתקרב לארץ, ואין הדבר כן, כי הספינה היא המתקרבת במשיכה זו לארץ והארץ לעולם עומדת, כן התפלה היא החבל הנאחז למעלה ברצונו יתברך, והוא אינו משתנה מרצון אל רצון, אלא המתפלל שהיה רחוק קודם, הוא המתקרב בתפלתו לאלהיו, כמו שאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב רחוק שנתקרב *) וכן כל לשון תשובה שבמקרא, ושבח עד ה' אלהיך, שובה ישראל עד ה' אלהיך, שובי עדי נאם ה' בצום ובכי ומספד. והדברים פשוטים וקלי ההבנה, אין צורך והגוזמות ואיומים נוראים לומר שעל כרחך יהיה טועה וכלב נובח כל אשר לא יכוון בתפלתו אל הספירות. ומה גם כי על זה אנו דנין ומקיימין, כי בחקירת חכמת בן אדם לא תהיינה, והסברא לא תגזור שלא ישמע ה' לקול איש מבלעדם, בטחתי ישמע מהיכל קולי, כאשר אקראנו בלב שלם, הגם כי לא ידעתי ספירות.